אילנה ברטל

לא נולדתי מעצבת אופנה. 
תחילת הדרך שלי ביצירת בגדים הייתה בכיתה ו' כאשר גרתי בשכונת עולים בגבעת אולגה ופרנסי העיר החליטו שלילדי השכונה אין עתיד אקדמי, ולכן עדיף ללמד אותם מקצוע כדי שיוכלו לפרנס את עצמם בכבוד. 
בנו לנו בניין – בחלקו האחד הכניסו מכונות לנגרות עבור הבנים ובחלקו השני הכניסו מכונות תפירה שעליהן חברותי ואני למדנו לתפור כל היום.

העבודה הראשונה שלי הייתה סינר תפור במכונה ורקום ביד.

 מחוץ לבניין עמדו ההורים שלנו והפגינו כדי שיתנו לנו עוד שעות של אנגלית וחשבון במקום תפירה, אך זה לא עזר להם. כך שמשם הדרך לבית הספר הגבוה "שנקר" הייתה קצרה.

לאחר סיום לימודי עבדתי שנים רבות כתופרת וכתדמנית בארץ וגם ברומא,איטליה ובשלב יותר מאוחר התחלתי גם ללמד קורס תפירה במסגרות שונות.

כמורה וכמדריכה שמתי לב שתלמידות רבות (היו גם תלמידים גברים אך הם היו ספורים J) מתקשות ומתענות בשלב הוצאת הגזרה. החישובים המבלבלים, השרטוטים המסובכים ובסופו של דבר – הגזרה הייתה יוצאת לרוב מאוד לא מדויקת והיה צורך לשוב ולתקן את השרטוט והגזירה. לצערי במשך השנים ראיתי הרבה מהתלמידות שהתייאשו לאחר הקורס, או כבר במהלכו, ולכן חיפשתי שיטה שתהיה יותר קלה ויותר מדויקת ושתקצר את תהליך יצירת הבגד ותפשט אותו.

עד שיום אחד שמעתי על שיטת AB לתדמיתנות ולתפירה. שלושה ימים מאוחר יותר כבר הייתי על המטוס לסלוניקי עם חברתי חנה בית און שהייתה שותפה ל"חיידק" שלי.

הגענו לסלוניקי ולמחרת בבוקר כבר התייצבנו נרגשות בכיתת הלימוד של ממציאת השיטה. אבל למרות כל ההתרגשות והציפיות שהיו לי, שום דבר לא הכין אותי למה שחיכה לי שם  – כשראיתי בפעם הראשונה את היכולות המדהימות של סרגל הפלא AB. 
כבר באותו בוקר הבנתי שזהו הפתרון שחיפשתי כל השנים וקיבלתי החלטה להביא את השיטה לישראל.

כשחזרתי לארץ הקמתי את בית הספר ללימודי מקצועות האופנה שמרכזו ברחובות, ליד מכון ויצמן, ויש לו כיום סניפים בכל רחבי הארץ.
מאז הוקם בית הספר הכשרנו אלפי תלמידות (וגם מעט תלמידים)  שרבים מהם עוסקים בתפירה כתחביב מהנה ואף באופן מקצועי – כמורים וכמעצבי אופנה.

היום אני ממשיכה ללמד את השיטה בשמחה גדולה והשליחות שלי היא להפיץ את הבשורה הנפלאה של שיטת AB בכל עיר בארץ ולאפשר לכל מי שרוצה וחולם לתפור  – לעשות זאת בקלות בהנאה ובהצלחה גדולה!